גל בסון

גל נולד בצדמבר 93' . הוא היה "ילד סנדוויץ'" שובב ויפה תואר.. מהרגע שלמד לדבר, לא הפסיק, ומהרגע שלמד ללכת – התרוצץ וטיפס. למד והתחנך בעיר מגוריו חולון, בבית הספר היסודי "בן צבי" ובחטיבת הביניים "זלמן ארן". את לימודיו סיים במגמת אתלטיקה בתיכון העירוני קמפוס "קריית שרת".אהבתו לספורט מילאה את זמנו הפנוי. שנים רבות התאמן ושיחק כדורסל בקבוצות הילדים והנוער של "הפועל חולון". הוא התמיד בכך מכיתה ה' ועד לגיוסו, ארבע פעמים בשבוע, והיה אוהד מושבע של הקבוצה. בגיל ההתבגרות צמח לגובה וגופו התעצב כשל ספורטאי – גברי, רזה ובעל כתפיים רחבות.

​

החינוך שהִקנה לעצמו היה ספוג באהבה עזה לארץ ובהערצה לגבורת לוחמים. הוא היה מלא באהבה לארץ, למדינה ולסובבים אותו. זה היה הערך שהִנחה אותו בכל צעד בחייו."

​

לקראת הגיוס התאמן שעות ארוכות, לבד ובקבוצת "עמית לכושר" – קורס הכנה לצה"ל. "הוא היה הבן אדם הכי נחוש שהכרתי," סיפרה אלמוג חברתו, "היה יוצא בשתיים בלילה לרוץ בחולות של חולון, חוזר כולו שרוט ומלוכלך ולא הבנו מה הוא מתלהב. הוא שאף להגיע הכי גבוה שאפשר. כי הוא יהיה קרבי, 'הכי קרבי שאפשר'." גל היה שאפתן והחלטי, הוא הציב לעצמו כמטרה להגיע ליחידה מובחרת וחתר אליה עד שהגשימהּ. הוא רצה להילחם למען המדינה.

​

ב-10 במרס 2013 התגייס גל לצה"ל ותכנן לשרת בשייטת 13, ואולם בסוף תהליך הגיבושים לסיירות – התנדב ליחידה המובחרת יהל"ם (יחידת הנדסה למשימות מיוחדות), והיה גאה להשתייך אליה. במהלך שירותו עבר סדרת אימונים ארוכה וקשה במסגרת פלוגת "סמור" הממונה על הטיפול במנהרות. גל נפצע פעמיים במהלך המסלול המפרך: פעם אחת קרע רצועה בכתף ופעם אחרת נפצע בקרסול. כל אחת מן הפציעות כשלעצמה הייתה חמורה דייה בשביל להוריד אותו מחזור, וגל אף הפסיק להתאמן עם צוותו. גל היה מתוסכל ונאבק בכל כוחו לסיים את המסלול למרות הנחיות הרופאים. הוא הועלה לוועדת חריגים, וגם אז לא ויתר ונלחם מול מפקדי היחידה בהבטיחו להם שמצבו טוב, שלא כואב לו ושהוא יסיים את המסלול. וכך אכן היה.

​

לחיילים ביחידתו הוא היה חבר מסור ונאמן, ונהג להשלים "שעות ביציאה" כדי שחבריו הגרים רחוק יגיעו הביתה מוקדם ככל האפשר. גל היה חדור מוטיבציה ודיבר רק טובות על הצבא. המשפט הידוע "רק מי שנשם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות" היה שגור בפיו. גל סיים מסלול כמו שהבטיח לעצמו, אך מעולם לא זכה לענוד את הסיכה שהיה כה ראוי לה. טקס סיום המסלול וקבלת הסיכה נדחה בשל פרוץ מבצע "צוק איתן", ולבסוף קיבלו הוריו את סיכת הלוחם שלו לאחר נפילתו. גל נהרג שלושה חודשים לפני שחרורו הצפוי משירות סדיר. כמה ימים לפני נפילתו נהרג בקרב סמל-ראשון בניה רובל, שניהם תושבי חולון, חברים וספורטאים.

​

כשם שגל התעקש להתגייס ליחידה קרבית, כך עמד על הצטרפותו לכוח במבצע "צוק איתן. "הצוות של גל נכנס לרצועה כבר ביום חמישי לפני שבועיים," סיפרה אלמוג, "אבל הוא לא הרגיש טוב, כנראה התייבש, והחליטו להשאיר אותו בחוץ. במהלך כל סוף השבוע הוא היה ממש מבואס, מתוסכל ועצבני שלא לקחו אותו. ביום ראשון הצוות שלו יצא להתרעננות והוא מיד התגלח והכין את הציוד, היה לו ברור שהוא חוזר איתם.

​

בחודש יוני 2014 גבר ירי הרקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8 ביולי בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור.

​

ביום כ"ח בתמוז תשע"ד (25.7.2014), על הצוות של גל הוטלה משימה לפתוח ציר באזור בית חנון, גל התנדב לצאת למשימה עם עוד שני חיילים. שניות אחדות מהרגע שהם התמקמו, נורה לעברם טיל נ"ט (נגד טנקים) שפגע בהם. גל נפל בקרב.

​

בן עשרים היה בנפלו. עימו נהרג גם סמל-ראשון אברהם (אבי) גרינצויג. גל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. הוא הועלה לדרגת סמל-ראשון לאחר מותו.

​

על מצבתו של גל כתבו בני המשפחה את המוטו שבחר לעצמו ושאפיין את דרכו: "רק מי שנשם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות."

​

מועדון הכדורסל של "הפועל חולון" קרא לאוהדי הקבוצה ללוות את גל בדרכו האחרונה, והנהלת הקבוצה הנציחה אותו במשחק העונה הראשון של הבוגרים. בטקס שנערך לזכרו בנוכחות בני המשפחה הוכרזה קבוצת הכדורסל "הפועל גל חולון", השחקנים לבשו חולצות ועליהן שם הקבוצה. האוהדים הניפו שלט ובו מתנוססת תמונתו של גל על רקע דגל ישראל ושלטים ובהם המשפט שהיה לו לסיסמה: "רק מי שנשם אבק דרכים יזכה לשאוף אוויר פסגות".

​

מאז נפילתו של גל, בכל שנה בתאריך יום הולדתו של גל ה – 22 בצדמבר, מועדון "הפועל חולון" ביחד עם חבריו של גל ממגמת הכדורסל בתיכון קריית שרת, עורכים משחק ידידות מרגש לזכרו.

​

לאתר "יזכור"